איך להתמודד עם תחושת חוסר הערכה וזלזול מהסביבה הקרובה?

אופיר הוא מנהל בכיר בארגון חשוב. הוא אחראי על צוות נכבד של עובדים שנושאים אליו עיניהם, מכבדים ומעריכים אותו מאוד.  מדי יום הוא מטפל בעשרות פניות, בעיות ותקלות שצצות, ברוב הזמן בהצלחה יפה, אבל כל זה מתגמד בעיניו, נוכח התסכול המתמשך שלו מחוסר ההערכה והפרגון מצד אדם אחד: המנהל שלו.

המנהל של אופיר בעיקר מעביר עליו ביקורת, מטיל עליו אשמה ומטיח בו עלבונות בטון מזלזל.  אופיר מתוסכל מכך שהמנהל שלו לעולם אינו רואה את ההצלחות שלו ותמיד מצליח לאתר את כל הטעויות הקטנות שחומקות מאופיר או את התקלות ,שאופיר לא הצליח לתקן ובכך גורם לו להרגיש באמת ובתמים שהוא לא מספיק טוב.

 

איך ייתכן מצב שבו אדם אחד או קבוצת אנשים מסוימים יכולים ללחוץ לנו על הכפתורים הכי רגישים וחלשים אצלנו ובבת אחת לגרום לנו להרגיש קטנים, חלשים, חשופים וחסרי אונים?

 

אופיר התעקש שהבעיה בכלל לא אצלו, אלא אצל המנהל שלו ואופיו הקשה.

הסכמתי איתו, שבהחלט נראה שגם למנהל יש כמה וכמה בעיות, אבל הן בכלל לא קשורות לבעיה של אופיר, מכיוון שהבעיה של אופיר היא בראש ובראשונה מול עצמו.

 

הסיבה שאופיר מרגיש כך טמונה אך ורק בתוכו ולא בסביבה שלו (או המנהל שלו), כפי שלכאורה נראה לעין והגיוני לחשוב.

הסביבה שלנו, היא למעשה מראה המשקפת לנו את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. לדוגמא: אם יש חלק בתוכנו שחושב שאנחנו לא מספיק טובים וראויים – אזי כשיקוף, תמיד יהיה מישהו גם בסביבה שלנו שלא יחשוב שאנחנו מספיק טובים וראויים ואף ידאג להראות לנו את זה.

לכן, על מנת לשנות את המצב, הכי נכון לעבוד דווקא על שינוי במערכת היחסים שלנו עם עצמנו ובעקבות כך, בהתאמה, יושפעו וישתנו גם מערכות היחסים שלנו עם הסביבה.

 

איך עושים את זה?

ביקשתי מאופיר לחשוב על הערך שלו, לראשונה לא כמושג כמותי כמו: "כמה אני שווה" כפי שהתרגל כל כך לחשוב, אלא כמשהו ערכי "מי אני": מהם הערכים המאפיינים אותי?

הוא חשב קצת וענה ש: הקשבה, שמחה, הומור, רגישות, יצירתיות, תושייה ועוד.

ערכים פנימיים אינם נמדדים במספר או במסה אלא פשוט קיימים ונוכחים בתוכנו ואת זה אף אחד חיצוני לא יכול לצמצם או להקטין.

על מנת להעצים את התחושה ולגייס את תת המודע שלנו, לא מספיק רק "להבין" –חשוב גם "להרגיש". לכן, הנחתי את אופיר לבדוק היכן הוא מרגיש את הערכים האלה בתוך הגוף שלו.

'ערך' הוא מונח מופשט, שאפשר להתווכח עליו, אך ההרגשה עצמה היא מאוד מוחשית, פיזית ולא ניתנת לעוררין ולכן ברגע שאופיר אפשר לעצמו להרגיש את הנוכחות הפיזית של הערכים שלו בגופו – וכך בעצם להתחבר לעצמו – הוא היה יכול להיות בטוח לחלוטין בערך העצמי שלו. הוא גם יכול להעצים ולחזק אותו כאוות נפשו מכיוון שהערך שלו נתון אך ורק לשליטתו.

ככל שאופיר יותר ויותר אפשר לעצמו להרגיש את הערך שלו, הוא היה גם יותר בטוח בעצמו ובאורח פלא, גם המנהל שלו הפסיק להציק לו ולהפתעתו הרבה אפילו התחיל לפרגן לו מדי פעם!

לפעמים כדי לא ללכת לאיבוד, כל מה שאנחנו צריכים זה להזכיר לעצמנו מי אנחנו בעצם, מה עושה אותנו למי שאנחנו ומי שאנחנו באמת רוצים להיות. כל עוד אנחנו מחוברים תודעתית, רגשית ותחושתית לערכים הכי חשובים שלנו, אנחנו גם מחוברים לערך שלנו.

כשאנחנו מחוברים לערך שלנו, אף אחד מבחוץ לא יכול לערער אותנו ובטח שלא להקטין אותנו. רק אנחנו יכולים להקטין או להגדיל את עצמנו וזו לגמרי הבחירה שלנו.

אז מה הבחירה שלכם?

 

שרית בכר, לב העוצמה, מטפלת בתקיעויות דרך תת המודע, M.Sc במדעי הרפואה. www.otzmabi.co.il

050-6355443

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *